הפחתת חיובי ארנונה - הכיצד?

טענות עובדתיות

סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 מגדיר ארבע טעויות עובדתיות-טכניות אותן יכול הנישום לטעון בפני מנהל הארנונה של הרשות המקומית:

• טעות בקביעת האיזור שבו נמצא הנכס
• טעות בציון סוג הנכס, גדלו, או השימוש בו
• החייב אינו מחזיק בנכס
• החייב אינו בעל שליטה בנכס או שהחוב נפרע ע"י המחזיק בנכס, וזאת כאשר מדובר בנכס שמוגדר כעסק בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים התשנ"ג

טענות אלו ניתן להגיש במסגרת השגה על החיוב בארנונה, שתוגש בפני מנהל הארנונה תוך 90 יום ממועד קבלת הודעת השומה. נישום שלא פעל כך, רשאי עדיין להעלות טענות אלו בכל הליך משפטי אחר, אך זאת ברשות בית המשפט (סעיף 3(ג) לחוק הערר).

הוגשה השגה כאמור במועד, חייב מנהל הארנונה להשיב לה תוך 60 יום מקבלתה, אחרת תיחשב ההשגה כאילו התקבלה.

עם זאת יצויין כי ועדת הערר לענייני ארנונה של הרשות המקומית (להלן: "ועדת הערר") רשאית להאריך את המועד למתן תשובת מנהל הארנונה עד ל- 30 יום.

על החלטת מנהל הארנונה בהשגה רשאי הנישום להגיש ערר בפני ועדת הערר, תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה.  

הסיבה להגבלת הטענות אותן ניתן להעלות בפני מנהל הארנונה וועדת הערר לארבע הטענות הללו בלבד, הינה מאחר שאף אחד מהם אינו אמור להיות בעל השכלה משפטית, ועל כן שיקול הדעת שניתן להם הוגבל לדיון בטענות עובדתיות בלבד.

זאת, להבדיל מטענות משפטיות מובהקות, אשר מצריכות השכלה משפטית ובקיאות בדין המהותי - כך נקבע על ידי בית המשפט העליון בעע"ם 5640/04 מקורות חברת מים נ' מועצה אזורית לכיש.

על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה זכאי הנישום להגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת תוך 45 יום ממועד קבלת החלטת ועדת הערר.    

על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים זכאי הנישום להגיש ערעור ברשות (בר"ע) לבית המשפט העליון, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת החלטת בית המשפט.

מסלול זה כולל, איפוא, ארבעה שלבי ערעור:

• השגה
• ערר
• ערעור
• בר"ע

טענות מהותיות

כאשר המדובר בטענות שהינן מעבר לארבע הטענות העובדתיות הנזכרות בחוק הערר, ניתן לטעון אותן במסגרת עתירה מנהלית שתוגש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת תוך 45 יום ממועד קבלת השומה.

זאת, ככל שאין מדובר בהחלטות של שר הפנים ו/או שר האוצר בנושא הארנונה, הואיל ואותן יש לתקוף באמצעות עתירה לבג"צ.

המדובר בטענות מהותיות מטבען, המתייחסות לפגמים שנפלו בחוקיות צו הארנונה המקומי שמכוחו הוטל החיוב בארנונה על הנישום, כגון: חוסר סבירות של צו הארנונה, חריגה בלתי חוקית של צו זה מהחקיקה המסמיכה שמכוחה הוא נחקק.

בנוסף, המדובר בטענות המתייחסות לפגמים הנוגעים לעצם חוקיות החיוב כשלעצמו, כגון: חיוב שהוטל באופן רטרואקטיבי, חיוב שסותר הסכם שהושג בין הצדדים, חיוב המתבסס על שינוי במדיניות חישוב שטח הנכס על ידי הרשות המקומית, החלטה של הרשות המקומית להטיל את החיוב תוך סירוב שלא כדין להעניק לנישום פטור או הנחה מארנונה וכיו"ב.
 
על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים זכאי הנישום להגיש ערעור בזכות לבית המשפט העליון, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת החלטת בית המשפט.

מסלול זה כולל, איפוא, שני שלבי ערעור:

• ערעור
• בר"ע

קראו עוד בנושא: ערעור על חיובי ארנונה

מתי כדאי לפנות לעורך דין?

חשוב אד לזכור כי חיובי הארנונה נקבעים בפועל על ידי הרשות המקומית, הקובעת לעצמה את החוקים ותקנות העזר העירוניות, ולפיכך אלה משתנים בין רשות לרשות.
 
לעיתים קרובות, מתוך אינטרס הרשות למקסם את גביית הארנונה, מתקיים פער בין תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 לבין תקנות העזר העירוניות שאותן קבעה הרשות.

במקרים אחרים, הרשות עצמה אינה ששה לתת הנחות שהיא עצמה קבעה בתקנות העזר, כמו למשל הנחה משמעותית לחברות הייטק (חברות הזנק) שמחזיקות משרדים בתחומה, בגלל שאלות פרשנות של חוקי העזר שנקבעו.

בכל אותם מקרים, ניתן וצריך לפנות לעורך דין ולהגיש ערר על קביעת הרשות. במידת הצורך לפעול להגשת תביעה לבית המשפט לצורך הפחתת התשלום וקבלת זיכוי רטרואקטיבי.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי!